בר מוחה נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1.התובעת, ילידת 26.10.87 נפגעה בתאונת דרכים בתאריך 24.12.09. לפניי תביעתה לפיצויים מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: חוק הפיצויים).

2.אין מחלוקת בין הצדדים באשר לחובת הנתבעת לפצות את התובעת על נזקיה. המחלוקת היא בשאלת גובה הנזק.

3.במסגרת הראיות נשמעו עדויות התובעת ואביה, נחקרה המומחית בתחום הנוירולוגיה, ד"ר רחל הרינג, והוגשו מוצגים מטעם הצדדים. בתום שמיעת ההוכחות סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם בעל-פה.

הפגיעה והנכות

4.בליל התאונה פנתה התובעת לחדר המיון במרכז הרפואי על-שם סוראסקי תל אביב. בסיכום הטיפול צוין כי נחבלה בראש ובברך שמאל, כי לאחר התאונה תיארה אירוע של אובדן הכרה, וכי בהגיעה לחדר המיון התלוננה על כאבי ראש, בחילות, הפרעה בשיווי משקל וכאבים בברך שמאל ובאגן. בהמשך צוינה גם חבלה בגב תחתון. בבדיקה במהלך אשפוזה ללילה נמצאה נפיחות קלה בברך, מעט נפיחות על המצח, ורגישות בחוליות עמוד שדרה צווארי. לתובעת בוצעה בדיקת C.T. ראש שלא הדגימה דמם תוך גולגלתי, שבר, לחץ או תהליך מוקדי. התובעת שוחררה לביתה עם הוראות להמשך טיפול ומעקב (ר' תיעוד רפואי מבית החולים עמ' 9-17 למוצגי התובעת, וכן חוות דעתה של ד"ר הרינג).

בהמשך נבדקה התובעת וטופלה במסגרת קופת חולים עקב תלונות על כאבים בצוואר, בגב ובברך, וכן עקב כאבי ראש.

5.שני מומחים מונו לבדיקת התובעת: פרופ' משה סלעי מונה כמומחה בתחום האורתופדיה, וד"ר רחל הרינג מונתה כמומחית בתחום הנוירולוגיה.

6.פרופ' סלעי, המומחה בתחום האורתופדיה, קבע בחוות דעתו כדלקמן:

בדיקות עמוד השדרה המותני וברך שמאל נמצאו תקינות קלינית והדמיתית, ולא נמצאה בהם נכות. בעמוד שדרה צווארי נמצאה הגבלה קלה רק בחלק מהתנועות ללא חסר נוירולוגי או ממצא חבלתי בהדמיה.

לאור ממצאיו העריך פרופ' סלעי את נכותה האורתופדית הצמיתה של התובעת בשיעור של 2.5% (שניים וחצי אחוזים), בהתאמה לפי סעיף 37(5)א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות הביטוח הלאומי), עקב הגבלה מזערית בחלק מתנועות עמוד השדרה הצווארי.

עוד העריך המומחה כי התובעת היתה באי כושר מלא למשך 2-3 שבועות ובאי כושר חלקי בשיעור של 50% למשך 1-2 שבועות נוספים.

7.פרופ' סלעי לא נחקר על חוות דעתו. התובעת טוענת כי אין בתקנות הביטוח הלאומי מנגנון של קביעת נכות "בהתאמה" או קביעה לפי חלק יחסי של שיעור הנכות הקבוע בסעיף הליקוי, ומשמצא המומחה הגבלה קלה בתנועות היה עליו לקבוע לתובעת נכות בשיעור המלא הקבוע בסעיף, היינו בשיעור 10%. איני מקבלת את הטענה. הערכת נכות בהתאמה לסעיפי הליקוי נעשית כדבר שבשגרה, ובצדק, בהינתן העובדה שסעיפי הליקוי בתקנות הביטוח הלאומי אינם נותנים מענה למצבים רבים. ברי כי הגבלה קלה בכל תנועות הצוואר אינה דומה להגבלה קלה בחלק מהתנועות או באחת מהן, ועל כן יש לערוך התאמה לסעיף הלקוי.

על כן, אני מאמצת את חוות דעתו של פרופ' סלעי.

8.ד"ר הרינג, המומחית בתחום הנוירולוגיה, קבעה בחוות דעתה כדלקמן:

התובעת נחבלה בראש ואיבדה את הכרתה. היא התלוננה על כאב ראש, בחילה והפרעה בשיווי משקל. בבדיקה נמצאו נפיחות קלה במצב ורגישות על פני עמוד שדרה צווארי. בדיקה נוירולוגית ובדיקת CT ראש היו תקינות. נבדקה על ידי נוירולוג בגין כאב ראש, סחרחורת, בחילה וכאבים בצוואר. בדיקות נוירולוגיות חוזרות היו תקינות.

הבדיקה שבוצעה על ידי ד"ר הרינג הייתה תקינה. המומחית לא התרשמה מחומרת תלונותיה של התובעת בתחום הנוירולוגי או מכך שהן גורמות לה להפרעה תפקודית.

נוכח האמור קבעה המומחית כי התובעת אינה סובלת מנכות נוירולוגית צמיתה בעקבות התאונה.

ד"ר הרינג קבעה כי בעקבות התאונה סבלה התובעת מנכות זמנית בשיעור של 10% למשך 3 חודשים ולנכות זמנית בשיעור של 5% למשך 3 חודשים נוספים, כשנכות זו מייצגת נאמנה את מכלול הפגיעה הנוירולוגית ממנה סבלה בעקבות התאונה.

9.ד"ר הרינג נחקרה על חוות דעתה. התובעת טוענת כי חוות דעתה של המומחית נסמכת במידה רבה על התרשמותה האישית של המומחית. לטענת התובעת, לאור האמור בתצהירה ולאור תלונותיה בדבר כאבי ראש והזקקותה לתרופות בגינם, שלא נסתרו, יש לקבל את תלונותיה כמשקפות את מצבה ולקבוע לה נכות בגין כאבי ראש, גם אם בשיעור מזערי.